עידו חזר מהמזרח. שבע עשרה שנים עבר מאשרם למשנהו ומכהן דת אחת לאחרת עד שנעשה נזיר שמתקיים מנדבות. כאן, דווקא בחיפה, העדיף להיות בקרבת השוק. המון שאריות של אוכל. הוא כל כך השתנה שם שגם לבעלי הבסטות הוותיקים לא היה סיכוי לזהות אותו. בגלגול הקודם בשוק היה צעיר מתולתל ושרירי. גם אז לא הבינו למה צעיר משכונת דניה צריך לעבוד
כשהתעוררתי בפאריז בבוקר אביבי באפריל 2022 עוד הספקתי לראות את שטיפת הרחובות במים הזורמים לסיין. חיוך רחב של שביעות רצון התפשט על פני. דירת האייר בי אנד בי ששכרתי בקומה הראשונה שמעל רו דלאמבר נראתה במציאות קטנה ועלובה ממה שדמיינתי מהתמונות אבל לא היה איכפת לי. דווקא אהבתי את העובדה שהייתה מרוהטת בצרפתית ולא הולבשה בבגדי איקאה גנריים כמו רוב
2032 – לונדון כל הדרך משדה התעופה הצמיד את אפו לשמשת הרכב בדיוק כמו שהיה נוהג בילדותו כשאחיו היו נותנים את עיניהם ותשומת ליבם למסכים. השכונות בפרברי העיר נראו עניות משזכר ומרוטות כמו ציפור שמחלה פגעה בנוצותיה. גם ריח הוודקה הזולה שעלה מהיושב לפניו לא בדיוק תרם להרגשתו. היינו צריכים לבוא באותה טיסה, חשב. עומר והאדל הכירו בברלין. שני צעירים